כדאי תמיד לרענן את המודעות האתית, ועל כן קריאה חוזרת וקבועה ב"קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל" (2017) היא ניצול נבון של הזמן. הפעם, מלבד סקירה כללית של המסמך, הקדשתי תשומת לב מיוחדת לסעיפי האתיקה הנוגעים לשימוש בטכנולוגיה. כמובן, מאחר שהקוד פורסם ב-2017, אין בו כל דיון בבינה מלאכותית (AI) — אך כפי שדנו במאמר הקודם, פלטפורמות תוכנה מבוססות AI אינן ייחודיות מבחינה טכנולוגית (בכל הנוגע לפרטיות). סביר להניח שבבוא העת יתפרסמו קווים מנחים אתיים וברורים שיסדירו את השימוש ב-AI בגיבוש פורמולציות קליניות ובקבלת החלטות, בכתיבת דוחות, בסיוע ובאיסוף נתוני הערכה, במתן התערבויות פסיכותרפויטיות ותחומים רבים נוספים. אך נכון לעכשיו, בזירה הישראלית הוצעו רק קווים מנחים כלליים, שיוצגו גם הם בהמשך מאמר זה. כפי שהובטח במאמר הקודם, מאמר זה יפרט כיצד לשמור על עבודתכם מקצועית, אתית ומוגנת משפטית בעת שילוב טכנולוגיות חדשות, ובפרט טכנולוגיית AI. ראוי לציין כבר בתחילה כי מסמך הנחיות אתי רשמי אכן פורסם — והקישור אליו מופיע בהמשך — אך ברצוני להציע כאן דיון מעמיק ומחמיר יותר. אם כן, הבה נבחן את סעיפי הקוד האתי הרלוונטיים ביותר (שחלקים מהם מצוטטים כאן כלשונם). 2.1 התערבות פסיכולוגית פסיכולוגים יבססו את עבודתם על שיקול דעת מדעי ומקצועי, וזאת גם כשנוקטים שיטות חדשות וניסיוניות. נימוקי ההתערבות המקצועית אמורים להיות מובנים ללקוח או למייצגיו החוקיים כך שיוכלו להסכים עליה מדעת. משמעות הסעיף היא שכל החלטה שלכם כפסיכולוגים חייבת להתבסס על שיקול דעת מקצועי. הסעיף מרחיב חובה זו במפורש גם לשיטות חדשות וניסיוניות — קטגוריה שהבינה המלאכותית משתייכת אליה כיום. כדי להשתמש בהתערבויות מבוססות AI, הן בפסיכותרפיה והן באבחון, עליכם לוודא שהחלטותיכם נשענות על שיקול דעתכם המקצועי. יתרה מזאת, יש להבהיר ללקוח את אופי הסיוע של ה-AI במונחים שהוא יכול להבין, כדי להבטיח קבלת הסכמה מלאה מדעת. 3.11 העברת רשומה פסיכולוגית במאגרי מידע אין להעביר רשומות פסיכולוגיות למאגרי מידע שמחוץ למערכות שבהן עובדים הפסיכולוגים. פסיכולוג שיודע כי המידע שקיים על לקוח שלו מועבר למאגר מידע חיצוני למערכת שבה התקבל המידע, יידע על כך את הלקוח. סעיף זה מורכב לפרשנות. חלקו הראשון קובע איסור גורף על העברת רשומות אל מחוץ למערכות הליבה שלכם, ללא חריגים. חלקו השני אינו נשמע כהיתר לעשות זאת בכפוף לקבלת הסכמת הלקוח, אלא נראה שהוא מתייחס ספציפית למצב שבו נתונים מועברים למאגר חיצוני מסיבות שאינן בשליטתכם ואינכם יכולים למנוע. לאור זאת, עולות מספר שאלות: האם הסעיף חל על הכנסת חלקים מתיק הלקוח למערכת חיצונית, או רק על העברת התיק כולו? במילים אחרות, האם הוא יחול אפילו על הפעלת OCR למסמך בודד? ואם מתקבלת הסכמת הלקוח לפני מיקור חוץ של נתוניו, האם הדבר מותר? מן הראוי שכך יהיה — שהרי הסכמה היא עמוד השדרה של כל התערבות וחלק ניכר מהקוד — אך לשון הסעיף אינה מבהירה זאת, ומכאן הבלבול. ולבסוף, מה קורה אם הנתונים עוברים אנונימיזציה, כך ששום תוכנה חיצונית אינה מחזיקה במידע מזהה? 3.13 רשומת אבחון ומסירת חומרי גלם אין למסור חומרי גלם למי שאינו פסיכולוג. זאת, מטעמי שמירה על ביטחון המבחנים. רשומת האבחון המלאה וחומרי הגלם יימסרו ישירות רק לידי פסיכולוג בעל מומחיות בניתוח ממצאי האבחון שאותו הרשומה מסכמת. הפסיכולוג המאבחן יוודא את זהות הפסיכולוג שאליו מבקשים הלקוח או באי כוחו להעביר את החומרים. תיאורטית, ניתן לפרש את הסעיף בהרחבה כדי לאסור על העברת נתוני אבחון גולמיים ל-AI, בין אם מתוך חשש לדליפת מידע ובין אם בטענה שניתן להעביר נתונים רק לאיש מקצוע מוסמך. לדעתי, טיעון כזה הוא קלוש. ראשית, חוזים משפטיים עם ספק ה-AI אוסרים על חשיפת מידע שהועלה, במיוחד בעת שימוש בפלטפורמות מאובטחות ברמה ארגונית (enterprise-grade). שנית, יש להבין את העיקרון שבבסיס הסעיף: רק מי שיש לו את היכולת להשתמש בחומרים וגם מכבד את הצורך להגן על תוכן המבחן רשאי לקבלם, מתוך אמון שלא יפגע בתוקף הכלי. עיקרון זה חל באותה מידה על AI הכפוף לחוזה משפטי שלא לשמור או לפרסם מחדש את מה שהוא מקבל. באשר ליכולתו להפיק תובנות ברמה מקצועית המשתווה לזו של בני אדם או אף עולה עליה — זהו דיון לזמן אחר. מתנגדי ה-AI ממהרים להצביע על פגמיו, ולעיתים קרובות משווים אותם לסטנדרט אידיאלי של אבחון אנושי מושלם ואובייקטיבי. מי שיושב בוועדות סטטוטוריות ורואה אבחונים אמיתיים, מחזיק ככל הנראה בפרספקטיבה מורכבת יותר. 4.4 חשיפת מידע הקשור בלקוחות הקלטה, צילום, צפייה במראה חד־כיוונית וכן נוכחותו של אדם נוסף בעת ההתערבות המקצועית ובמהלך מחקר, יתקיימו רק לאחר השגת הסכמה של המשתתפים או מייצגיהם החוקיים. מובן מאליו ששימוש בתוכנת תמלול מבוססת AI להקלטה, סיכום וניתוח של אינטראקציות עם לקוחות מחייב את הסכמתם מראש. הסעיף מופעל מעצם ההקלטה, עוד לפני שדנים בשאלה מה ה-AI עושה עם המידע לאחר מכן. 4.5 הגנה על מידע חסוי במאגרי נתונים אם מידע חסוי הנוגע ללקוחות של פסיכולוגים מוכנס לבסיס נתונים או למערכת רישום בהיתר ועל פי דין, ואם בסיס הנתונים או מערכת הרישום זמינים לאנשים שהלקוחות לא אישרו להם גישה למידע שמאוחסן בו בעניינם, ישתמשו הפסיכולוגים בקודים או בשיטות אחרות כדי למנוע הכללת רכיבים מזהים אישיים של הלקוחות (כגון: שם, מספר זהות וכדומה). סעיף זה רלוונטי במקרה שבו פסיכולוג חולק חשבון תוכנה — AI או אחרת — עם עמיתים. במילים אחרות, אם אתם משתמשים בתוכנה המאחסנת נתוני לקוחות, עליכם להבטיח שלכל פסיכולוג יש חשבון אישי, כך שרק הוא יוכל לגשת לתיקי לקוחותיו. 5.1 הסכמה מדעת להתערבות מקצועית החוזה המקצועי, בכתב או בעל־פה, הוא ההסכם שבין הפסיכולוג לבין הלקוח או מייצגיו החוקיים, והוא מחייב את שני הצדדים... סמוך ככל האפשר לראשיתה של ההתערבות, פסיכולוגים יספקו מידע הולם על אופייה של ההתערבות הכולל את תכליתה, סיכוייה, סיכוניה וחלופותיה. בראשיתה של ההתערבות על הפסיכולוגים ליידע את הלקוח על דבר קיומו של תיק פסיכולוגי ועל הרשומות שבו על אודותיו. על הפסיכולוגים להבהיר את התנאים לשמירתו, לזכויות העיון בו ולקבלת העתק ממנו. באחריות הפסיכולוגים ליזום את קבלת ההסכמה מדעת, לדאוג לקיומה לאורך כל ההתערבות ולתעד אותה ברשומה. ההסכמה מדעת הנדרשת מהלקוחות וממייצגיהם החוקיים תוצג כתנאי לקיומה של ההתערבות. ההסכמה מדעת יכולה להתקבל בחתימת הלקוח או מייצגיו או בהיגדיהם שבעל־פה. אם ההסכמה מדעת התקבלה בעל־פה, יש לתעד אותה ברשומה וליידע את הלקוח על דבר התיעוד. אם נעשה שימוש ב-AI בכל דרך לעיבוד נתוני לקוחות או לסיוע בתהליך האבחון או הטיפול, יש ליידע אותם. באשר לפרטיות המידע, נראה שקיים חשש בלתי מידתי סביב הצורך להזהיר לקוחות מפני דליפות מידע פוטנציאליות. כפי שהסברתי במאמרי הקודם, גישה זו נובעת מחוסר הבנה בטכנולוגיית מידע, והייתה רלוונטית למודלים חינמיים שבהם לא ניתן היה לבטל את השימוש בתוכן הפרומפטים לאימון המודל. מרגע שאתם עובדים עם מודל ארגוני — שהתחייב בחוזה לא להתאמן על הקלט שלכם, לא לשמור אותו, ולהחזיק בו באותו תקן הצפנה כמו כל מערכת תוכנה מקוונת אחרת — אין סיבה עקרונית לייחד את ה-AI באזהרות פרטיות שמעולם לא נתתם לגבי כל תוכנה אחרת. התייחסות לפרטיות ב-AI כקטגוריה נפרדת רק משום שהוא התוספת החדשה ביותר, אינה זהירות אלא חוסר היכרות המתחפש לזהירות. האם יש צורך לפרט באריכות בפני לקוח הסובל מחרדה כללית על איומי סייבר והצפנה? אני מציע שלא. די לציין שנעשה שימוש רק בפלטפורמות העומדות בתקני PHI (מידע בריאותי מוגן) שנקבעו על ידי הרגולטורים המובילים בעולם. חשוב מכך, לדעתי, הוא להסביר כיצד תשתמשו ב-AI בתהליך האבחון או הטיפול. באיזו קפדנות תבדקו את הפלטים שלו? באילו נקודות תתייעצו עם גורם אנושי מפקח? היכן בדיוק האדם נשאר בתמונה (in the loop), ואילו החלטות לעולם לא יוצאות מידיכם? 8.2 שימוש הולם בכלי אבחון והערכה פסיכולוגים יקפידו להשתמש בכלים אשר ידוע שמהימנותם ותקפותם מקובלים במדעי ההתנהגות ביחס למטרות האבחון. הם יפעילו שיקול דעת מקצועי בבחירת כלי האבחון וינמקו את בחירתם בהסתמך על אמות המידה והגישות התאורטיות המקובלות. על פסיכולוגים לבחור כלים המתאימים לנבדק בהתאם לגורמים אישיים כמו שפה, גיל ומין, ובהתאם לגורמים תרבותיים־חברתיים. פסיכולוגים ישתמשו בכלי אבחון ובטפסים תקניים לציינון, זאת לאחר שקיבלו הרשאה לכך מבעלי זכויות היוצרים או מנציגיהם החוקיים. עם כניסתנו לעידן חדש שבו כלי אבחון מבוססי AI מתחילים להופיע ופלטפורמות דיגיטליות הופכות זמינות יותר, שאלות אלו צפויות לתפוס מקום מרכזי. האם מדגמי נורמה קטנים שנאספו על ידי חוקרים אנושיים לפני עשור עד שלושה עשורים עדיפים על נורמות שנאספו על ידי מכונה ממדגמים גדולים ועדכניים הרבה יותר, גם אם ללא פיקוח אנושי במהלך איסוף הנתונים? היכן עובר קו הגבול בין כלי התרשמותי לכלי אבחוני? כדאי שנימנע מסטנדרטים כפולים ומהצבת רף גבוה יותר לכלי אבחון חדשים — רק מעצם היותם חדשים ודיגיטליים — בהשוואה למקביליהם מנייר. לדוגמה, האם מקובל לאבחן לקויות למידה באמצעות כלים להבנת הנקרא ומתמטיקה שאין להם כלל נורמות מחקריות? או באמצעות מדדי קריאה שהנורמות שלהם בנות עשרות שנים? או מדדי מהירות עיבוד, תפקודים ניהוליים ועקומת למידה שהם בני עשרות שנים? במילים אחרות, הוגן להחיל סטנדרט משותף על החדש והישן. אם אנו מתכוונים להציב רף ראייתי מחמיר לנורמות דיגיטליות, בין אם נגזרו מ-AI ובין אם לאו, עלינו להחיל את אותו הרף גם על הכלים הוותיקים בארונות המבחנים שלנו. 8.4 פירוש של תוצאות אבחון פסיכולוגים אחראים להשתמש בכלי אבחון ולפרש את תוצאותיהם, וזאת גם אם השתמשו בשירותים ממוחשבים או אחרים לצורך הפירוש. בפירוש תוצאות אבחון, כולל פירוש ממוחשב, פסיכולוגים יתחשבו במגוון גורמים הקשורים בכלי האבחון ובאפיוני האדם המאובחן. עליהם להיות ערים לאפיונים שבכוחם להשפיע על שיפוטם או לפגוע בדיוק פירושיהם. בעת מתן פירוש לתוצאות המבחנים, על פסיכולוגים לציין את ההסתייגויות המרכזיות שיש להם לגבי דיוק פירושיהם או מגבלותיהם. סעיף זה כבר מכיר באפשרות להשתמש בתוכנה לפירוש ממצאי מבחנים. ב-2017, אפשרות זו הייתה זמינה כנראה בעיקר למדדים מבוססי שאלונים ולמבחנים ממוחשבים כמו מבחן MOXO. עם זאת, אין הבדל מהותי בין קבילותן של אותן תוכנות לזו של תוכנות מבוססות AI, מלבד העובדה שמודלי AI מסיקים מסקנות על בסיס הנתונים, בעוד שהדור של 2017 פעל על בסיס לוגיקה בינארית — אם הציון הוא "x", הדפס פסקה "y". בסופו של דבר, אני חושב שסעיף זה מבהיר שהאחריות על מסירת הממצאים, הסברתם וסימון ההסתייגויות הנלוות אליהם מוטלת על הפסיכולוג, בלי קשר לזהות הגורם שניסח את טיוטת הפירוש. 8.5 רשומת האבחון וחוות הדעת המבוססת עליה בהכנת ההערכות, ההמלצות והדוחות הפסיכולוגיים, יתבססו הפסיכולוגים על איסוף מדעי שיטתי ועל כלי אבחון מקובלים המספקים בסיס הולם לממצאיהם. פסיכולוגים יציינו בפירוט בכל דוח פסיכולוגי באילו כלים השתמשו לביצוע האבחון. פסיכולוגים יבטיחו שחוות דעת הנכתבות על ידם יתבססו על חומר האבחון וההערכה, ועליהן להיות מנומקות לפי חומר זה. ניתן לטעון שלסעיף זה אין תחולה ייחודית על שימוש ב-AI לפירוש, המשגה ודיווח על ממצאי אבחון פסיכולוגי. די לומר שלדעתי, אם ה-AI משמש ככלי ליידע את הפסיכולוג, אשר לאחר מכן מפעיל את שיקול דעתו כדי לקבל את מה שנכון ולדחות את מה ששגוי, זוהי פרקטיקה הוגנת. יתרה מזאת, ניתן לטעון שכדי שפסיכולוגים יבססו את מסקנותיהם באופן מיטבי על מכלול הנתונים המורכב של המבחן, סיוע מ-AI מהווה הגשמה אידיאלית של הערך העומד בבסיס סעיף זה, ולא איום עליו. עם זאת, יש לשים לב לדרישה לציין בפירוט באילו כלים נעשה שימוש — מה שעשוי לחייב ציון מפורש של כל כלי AI. 8.8 שמירה על ביטחון כלי האבחון פסיכולוגים לא ישתמשו במבחנים באופן שעלול לפגום בתקפותם ובמהימנותם. כלל זה מורה לפסיכולוגים לא להכין נבדקים לקראת אבחון פסיכולוגי ולא למסור חומרי גלם של אבחון לאלו שלא מוסמכים לכך. אם עולה דרישה לקבלת חומרי הגלם של כלי האבחון, הם יימסרו רק לפסיכולוג בעל בקיאות באותו כלי אבחוני. פסיכולוגים יכשירו בכלי אבחון פסיכולוגיים רק את אלה שהם פסיכולוגים, מתמחים או סטודנטים לפסיכולוגיה. ראו את מה שכתבתי לעיל בנוגע לסעיף 3.13; אותו היגיון חל גם כאן. 10.1 התערבות מקצועית באמצעות מדיה, שאינה פנים אל פנים כל כללי האתיקה והחוק החלים על התערבות פסיכולוגית פנים אל פנים חלים גם על התערבות פסיכולוגית מרחוק. גם בהתערבות זו על פסיכולוגים להקפיד לקיים רמה מקצועית גבוהה, לשמור על כבוד הלקוחות ולשמור על כבוד המקצוע. התערבות מקצועית פסיכולוגית באמצעים אלקטרוניים מחייבת ראשית לכול מיומנות בהתערבות מקצועית פנים אל פנים. על פסיכולוגים להיות בקיאים בידע המקצועי והמחקרי העוסק בטיפול באמצעים אלקטרוניים, ולהתעדכן בו. עליהם להתחשב בו בקבלת החלטות לגבי השיטות והתנאים שבהם תיערך ההתערבות. על ההתערבות הפסיכולוגית מרחוק להיות מותאמת ומתוכננת על פי הצרכים של הלקוח ובהתחשב במגבלות הטכנולוגיה האלקטרונית. סעיף זה רלוונטי במיוחד בעת שימוש בצ'אטבוטים מבוססי AI להעברת מודולות אבחון, ועל אחת כמה וכמה כאשר הם מופקדים על סיוע או מתן מודולות פסיכותרפויטיות. אמנם נראה ברור שהסעיף נכתב מתוך מחשבה על פלטפורמות כמו זום, אך סביר ועקבי לקבוע שאותם סטנדרטים חלים על מודולות המועברות על ידי AI — גם אם האדם המפקח נמצא בעמדה מרוחקת יותר, הוא עדיין עומד מאחוריהן. שימו לב גם לדרישה להיות בקיאים בספרות המקצועית והמחקרית על העברה באמצעים אלקטרוניים, ולהתעדכן בה: כאשר מיישמים זאת על AI, זוהי חובה חיה ומתפתחת במהירות. לצורך כך, קריאת הבלוג הזה היא צעד בכיוון הנכון! 10.3 אמצעים לאבטחת פרטיות של התערבות מרחוק על פסיכולוגים העובדים באמצעים טכנולוגיים המאפשרים קיומה של התערבות מרחוק מוטלת האחריות להבטיח שתישמר הפרטיות של לקוחותיהם. על הפסיכולוגים ללמוד טכנולוגיות לשמירה על פרטיות באמצעים אלקטרוניים, ולהשתמש בהן כדי להבטיח שמירה על פרטיות הלקוחות. עליהם לדווח ללקוחותיהם באילו אמצעי זהירות נקטו לשמירת הפרטיות, ומה על הלקוחות לעשות כדי לשמור במקביל על פרטיותם במקום שבו הם נמצאים. כאן נמצא האזכור המוקדם ביותר לאבטחת סייבר בעידן שלפני ה-AI. מעניין שגם כאן הוא מופיע בהקשר של טכנולוגיות תקשורת חדשניות, כאילו אלו היוו סיכון גדול יותר מתוכנות עיבוד התמלילים, מאגרי הנתונים והמסרים המיידיים הסטנדרטיות, שהיו על המחשבים של כולנו במשך עשרות שנים. אולי החדש מעורר חרדה מטבעו, או אולי הוא פוגש אותנו בתחומים שטרם התרגלנו אליהם ופיתחנו כלפיהם חסינות או אדישות. בכל מקרה, דרישות אלו מעורפלות: למדו מה זמין כדי לשמור על בטיחות הלקוח, יישמו זאת, ודווחו לו באילו סטנדרטים אתם עומדים. עד כמה יש להחמיר בהגנת נתונים? כמה מפורט צריך להיות הדיווח ללקוח? האם מספיק לומר שאתם משתמשים רק בתוכנות העומדות בתקנים בינלאומיים מוכרים כמו HIPAA? הסעיף אינו מפרט, אך הוא מתווה את הערכים שאמורים להנחות את הלמידה ואת בחירות התוכנה שפסיכולוגים עושים כיום בתחום הכלים מבוססי ה-AI. 10.7 אבחון פסיכולוגי והערכה מרחוק בהתערבות מרחוק על הפסיכולוג לשקול ביתר שאת שאלות של שמירה על תקפות ומהימנות, חשיפה של כלי אבחון ופגיעה בזכויות יוצרים של מחברי כלי אבחון. סוגיות זכויות היוצרים הן משפטיות ואתיות, ומורכבות ביותר. אכן, נדרשת זהירות רבה בעידן זה. באשר לנורמות: האם מקובל להשתמש בציוני MOXO שהתקבלו מהעברה ממוחשבת בבית הלקוח במקום בקליניקה? נכון לעכשיו, כלים ממשיכים להיות מתוקננים כמעט אך ורק במחקרים מבוססי קליניקה וכיתה. יש כאן סוגיות אמיתיות של הכללה, אך סביר להניח שהן יתפוגגו — זו תחזיתי — ככל שיצטברו נורמות שפותחו במיוחד לאבחונים המועברים דיגיטלית. הנחיות הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י) ולבסוף, הבה נבחן את המסמך ממאי 2024 שפרסמה הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י), עם קווים מנחים כלליים לשימוש ב-AI. הם מדגישים מספר חששות אתיים, ושוב מציינים כסוגיה "חמורה במיוחד" את השימוש ב-AI לעיבוד ודיווח על נתוני לקוחות. הביקורת שלי היא שגישה זו שוב מייחסת ל-AI מעמד טכנולוגי ייחודי, כאילו הוא מסכן את פרטיות נתוני הלקוח יותר מתוכנות אחרות. נכון, זה היה המצב בפלטפורמות חינמיות ספציפיות שלא אפשרו ביטול רישום פרומפטים, אך אני חושש שהדבר הוביל לתגובת פחד כלפי AI בכללותו. לסיכום נקודותיהם המרכזיות: אחריות: זכרו שביחס להחלטות ולתוצרים רשמיים, אתם ולא ה-AI נושאים באחריות הסופית. בדיקת נאותות (Due Diligence): למדו את הכלים הקיימים והבינו את יסודות הפעולה של תוכנות AI. אל תניחו אוטומטית שפלטים המסופקים ללא הנמקה הם תקפים. אם מסופקים נתונים אבחוניים, עליהם להיות מבוססים תיאורטית או סטטיסטית. כלים הטוענים לדיוק ברמה מחקרית צריכים לשתף את הנתונים הללו בגלוי. תוכנה הטוענת לאבטחה גבוהה צריכה לספק פירוט של האופן שבו היא משיגה זאת. הימנעות מפלטפורמות צרכניות: הימנעו מפלטפורמות AI לשימוש כללי בעת העלאת קבצי לקוחות. קבצים אלה הם מידע רפואי מוגן (PHI), ופלטפורמות כאלה מציינות במפורש שבקרות הפרטיות שלהן אינן מספקות לטיפול במידע רגיש כזה. ודאו שפלטפורמות ייעודיות עומדות בתקנים הנדרשים, כולל הדרישות החדשות בישראל תחת חוק הגנת הפרטיות. אדון בכך בהרחבה בפוסט הבא, אך די לומר לעת עתה שפלטפורמה שאינה שומרת מאגר נתונים משלה, אלא דורשת מכם לאחסן את כל הפלטים בצד הלקוח (client-side), עומדת בתקן זה בקלות רבה יותר מאשר המחשב שלכם! במילים אחרות, בכמה מכלי כתיבת הדוחות מבוססי AI, החוליה החלשה בשרשרת אינה פלטפורמת ה-AI כלל, אלא חשבון הגוגל הלא מאובטח שלכם או המחשב הנייד המשפחתי. המקצוע שלנו סבל בשקט מצב זה במשך שלושים שנה, בעודו מטיל כעת ספק עצום בשרתים ששמירת מידע PHI בפועל שלהם היא אפסית. יידוע לקוחות: יידעו את לקוחותיכם שאתם מתכוונים להשתמש ב-AI, והסבירו כיצד ומדוע. הפרזה בתיאור איום דליפת המידע, כאילו הוא חדש וייחודי ל-AI, עלולה לעורר חרדה מיותרת. AI הוא סוג של תוכנה, ואותם סיכוני נתונים חלים גם כאן. הסבירו להם שאם הם מרגישים בנוח שתשלחו להם את הדוח באימייל או בוואטסאפ, אותה רמת אבטחה לפחות — ולמעשה גבוהה יותר — חלה בעת שימוש בתוכנה ייעודית ברמת PHI עם רכיבי AI. טיפ: אני ממליץ להחתים לקוחות על סעיף מפורש לגבי סוג תוכנת ה-AI שבה תשתמשו. אם, חלילה, תהיה דליפת מידע, הדבר יכול לסייע בהגנה עליכם מפני תביעה. שימוש מקביל: אם יש לכם סיבה לחשוב שהלקוח משתמש ב-AI במקביל להתערבות שאתם מספקים, נסו לדון בכך עמו ולהעריך יחד את היתרונות והחסרונות. תיעוד: אם אתם משתמשים ב-AI בהתערבות, ציינו זאת בתיק הלקוח. אם אתם משתמשים בכלי תמלול פגישות ייעודיים, הדבר קורה מאליו: הפגישה מוקלטת, מסוכמת ומנותחת, ומספקת פלט שניתן להדביק ישירות לתיק. מחקר: אם אתם משתמשים ב-AI במחקר, היו שקופים לגבי זה — בין אם ביצירת מערכי נתונים ובין אם בניתוחם. הקשרים משפטיים: הקפידו במיוחד לציין את השימוש ב-AI כאשר עבודתכם משמשת בהקשרים משפטיים. למפתחים: ודאו שהכלים שלכם עומדים בסטנדרטים ואינם משרתים את האינטרסים שלכם בלבד, בין אם כלכלית ובין אם אישית. אלו הפנים החדשות של המקצוע, אז בנו בהתאם לסטנדרטים הגבוהים ביותר של אבטחת מידע, ושאפו לבנות כלים מדויקים ומועילים. אם יש בהם פגמים, היו גלויים לגביהם. ההנחיות האתיות הרשמיות לשימוש ב-AI זמינות באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. הקישור מופיע למטה. זהו אכן דיון ארוך — וכל הכבוד למי שהגיע עד כאן — אבל אני חושב שזו סקירה מקיפה וראויה. השורה התחתונה: השתמשו ב-AI באחריות, וודאו שאתם משתמשים בתוכנת AI שנבנתה על פי תקני הגנת הנתונים הרלוונטיים. חפשו "תעודת כשרות", מדיניות שקופה או רציונל ברור לפרופיל האבטחה של התוכנה, או צרו קשר עם המפתחים ובקשו מידע נוסף. וכמובן, יידעו את לקוחותיכם מתי ומדוע אתם משתמשים ב-AI. אך שוב: אנא זכרו שזהו אותו הדין כמו בכל תוכנה אחרת שאתם כבר מסתמכים עליה. באופן מפתיע, ישנה חוליה חסרה בהמלצות האתיות של הצוות הישראלי, והיא הדרישה להסכמים חתומים בין ספקי תוכנה לאנשי מקצוע, שיבטיחו שכל שרשרת התוכנה מוגנת על ידי התחייבויות ברורות ומחייבות. בארה"ב זהו הכרח — הסכם השותף העסקי (BAA) במסגרת חוק HIPAA עושה בדיוק את זה — ואני מקווה שדרישה דומה תיכנס גם למרחב הישראלי בקרוב. זה הכול להפעם. בפעם הבאה, מבט על החוק: חוק הגנת הפרטיות, וכיצד הוא מעצב את האחריות והחבות שלכם בעת עיבוד נתוני לקוחותיכם על כל מחשב המשתמש בכל תוכנה, כולל AI. מקורות: קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל https://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA%20%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99%20%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94%20%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9%20%D7%91%D7%9B%D7%9C%D7%99%20%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA(1).pdf הבהרה: אין לראות במאמר זה ייעוץ משפטי מקצועי. הוא נכתב על בסיס מחקר אנושי ובידי אדם, ולאחר מכן נבדק עובדתית, נערך קלות ותורגם לעברית בסיוע AI. אם זיהיתם טעות, אנא צרו קשר כדי שניתן יהיה לתקן אותה לטובת הכלל.